חוק בגדי עבודה

קיימים הסכמים קיבוצים וצווי הרחבה במגזרים שונים המחייבים מעסיקים לספק לעובדיהם בגדי עבודה.

דוגמה למגזרים כאלה: עובדי קבלן כוח אדם, עובדי אולמות וגני אירועים, עובדי חברות ניקיון ותחזוקה, עובדי שמירה ואבטחה ועובדים מסוימים בשירות המדינה.
בנוסף, לגבי עבודות מסוימות נקבעו תקנות בטיחות בעבודה המחייבות את המעסיקים לספק בגדי עבודה מטעמי בטיחות.
עובדי מדינה במקצועות מסוימים זכאים לקבל קצובת ביגוד (תשלום שנתי המושלם לרוב בחודש יולי לצורך רכישת ביגוד).

מי זכאי?

כל עובד שחלים עליו תקנות בטיחות, צו הרחבה, או הסכם קיבוצי, המחייבים את המעסיק לספק לו בגדי עבודה.

כל עובד קבלן (חברת כוח אדם) זכאי לבגדי עבודה, בהתאם לכללי הבטיחות בעבודה, ובהתאם להסכם הקיבוצי שחל על מזמין העבודה או ההסכם הקיבוצי שחל בענף הספציפי שבו הוא מועסק או צו ההרחבה שחל עליו.
המעסיק רשאי לנכות משכרו האחרון של העובד את התשלום בגין אי השבתם של בגדי עבודה.

לכל מי שמועסקים כמלצרים ועובדים אחרים באולמות אירועים, המעסיק יספק על חשבונו בכל שנה בגדי עבודה.

לעובדי חברות ניקיון ותחזוקה, המעסיק מחוייב לספק על חשבונו נעלי בטיחות תקינות בכל עת וככל הנדרש לפי תקנות הבטיחות.
מדי שנה חייב המעסיק לספק לעובד שני סטים של בגדי עבודה, כאשר כל סט כולל:למעסיק אסור לגבות מהעובד תשלום עבור בגדי העבודה ואסור לו לדרוש מהעובד להפקיד פקדון עבורם. כמו כן אסור למעסיק לנכות סכומים כלשהם משכרו של העובד בגין בגדי העבודה.
1. חולצה או מקטורן,
2. מכנסי עבודה או סינר עבודה.
הביגוד ייחשב כבלוי בתום תקופת שנת עבודה.

מעסיק של עובדי שמירה ואבטחה חייב לספק על חשבונו בגדי עבודה הכוללים: חולצה, מכנסיים וכיו"ב, לפי צרכי העבודה, מדי שנתיים או כאשר המדים התבלו (לפי המוקדם מביניהם).
בהתאם לסעיפים 3א ו-3ב' לחוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, על המעסיק להתאים את בגדי העבודה שעליו לספק למאבטח, לתנאי מזג האוויר.
למעסיק אסור לגבות תשלום כלשהו עבור בגדי העבודה שסיפק לעובד (חולצה, מכנסים, נעלים) ועבור הציוד שהוא מספק לעובד. בנוסף, אסור לו לדרוש מהעובדים להפקיד פיקדון או לנכות סכום כלשהו משכר העובד בגין הציוד או הבגדים.
בתום תקופת העבודה העובד מחויב להחזיר למעסיק לפחות סט אחד של ביגוד, ועל המעסיק למסור לעובד טופס המאשר את החזרת הביגוד והציוד.
למרות חובתו של העובד להשיב לפחות סט אחד של ביגוד וציוד, צו ההרחבה משנת 2014 (המחליף את צו ההרחבה משנת 2009), אינו מכיל הוראה המקנה למעסיק זכות לגבות מהעובד תשלום על אי החזרת הביגוד או הציוד.

על-פי תקנה 4(4) לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים במתכות מסוימות), תשנ"ג-1993, מי שמוגדר בתקנות כעובד במתכת זכאי לבגדי עבודה מתאימים, כולל נעליים וגרביים המיועדים אך ורק לעבודה.
על-פי תקנה 5(ב) לתקנות אלה, במצבים מסוימים יש לספק לעובדים גם בגדי מגן וכפפות מגן.

על-פי סעיף 6.9 לצו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון 2010, החל מהשנה הרביעית לעבודתו, עובד ברשת שיווק מזון יקבל תשלום ביגוד אחת לשנה, במועד שיקבע המעסיק.
צו ההרחבה חל על כל רשת ארצית או אזורית שמפעילה לפחות שתי חנויות (זכייניות או עצמאיות) המוכרות מזון, וכן על כל חנות ששטח המכירה שלה גדול מ-500 מ"ר ונמכר בה מזון.
הצו חל על כל העובדים בחנויות אלה, מלבד לעובדים המועסקים בחוזים אישיים בדרגת מנהל סניף ומעלה.

בעלי מקצועות מסוימים ותפקידים מסוימים בשירות המדינה זכאים לקבל בגדי עבודה מהמעסיק.
בחלק מהמקרים זכאים עובדי מדינה מסוימים לקצובת ביגוד (תשלום שנתי המשולם במסגרת משכורת חודש יולי) לצורך רכישת בגדים במקום הספקת ביגוד בפועל. סכום הקצובה מפורסם באתר החשב הכללי.
לפרטים על אוכלוסיית הזכאים בקרב עובדי המדינה ראו סעיף 28.4 לתקשי"ר.

בגדי העבודה מסופקים, על פי רוב, באחת מהדרכים הבאות:אם בגדי העבודה אינם מסופקים באחת מהדרכים שצוינו לעיל או בדרך אחרת, יש לדרוש זכות זו ישירות מהמעסיק.
- המעסיק מספק את הביגוד עצמו לעובד.
- העובד מקבל שוברים לקניית ביגוד.
- במשכורת העובד נכלל רכיב שכר המכונה "ביגוד".
עובדי מדינה הזכאים לקצובת ביגוד ולא לאספקת ביגוד בפועל יקבלו את התשלום במסגרת משכורת חודש יולי.